" אז לאן אתם נוסעים באוגוסט"? שאלה אותי אחת האימהות בגן של גורה, אחרי שדאגה לשתף שהיא כבר הזמינה במרץ מקום לאוגוסט- שבוע במלון "הכול כלול" באילת. "שונאת את אילת"! טלטלתי את כף רגלי הימנית בתנועת אי נוחות מוצהרת, אחרי שהתיישבתי רגע לנוח מחמישים המעלות בצל שאיימו על שפיותי.
כל שנה אנחנו מוצאים את עצמינו בשבועיים האחרונים של אוגוסט נוסעים עם הגורים לבקר חברים ומשפחה במרכז. קצת ים, הרבה לחות. ישנים פה, אוספים ת'מטלטלים משם. על הדרך עוצרים באיזה קניון, ודקה אחרי מצטערים על השנייה שדעתנו השתבשה עלינו והביאה אותנו לסיוט הכי שווה בעיר. הפעם היחידה שנהניתי באמת, הייתה כשנסענו ארבעתנו להכנת מסלול של איש המטרות בדרום. ישנו ביוטבתה בקרוון שעומד להתפרק. קמנו בבוקר ומצאנו את עצמינו בלב הערבה. פתחנו את הדלת ודרכנו ישירות על אדמת המדבר. אנחנו ושום דבר. הייתי באופוריה... ככה אני אוהבת! מאז הגורים גדלו, לנסוע לבד רק ארבעתנו זה כבר לא בא בחשבון. (תיאורטית האפשרות קיימת, רק שלא מתחשק לי לתפקד על תקן "צוות הווי ובידור הכול כלול")כך שעדיף לצאת עם זוג חברים שיש להם ילדים בגילאים זהים, כדי שהגורים יוכלו לשחק איתם, למשוך להם ולהשפריץ עליהם. לא רוצה מלון. השילוש הקדוש של לובי, ברכה וחדר אוכל לא עושה לי את זה. לא מתחברת לפורמט!
אף פעם לא הרגשתי שייכת לזן האימהות הקונבנציונאלי. לא מוצאת את עצמי בחברת אלה שלא מפסיקות לדבר על הילדים שלהם ועל היציאות שלהם(כן, גם מהפה וגם משאר המקומות...) אף פעם לא הייתי האימא שחוזרת מבילוי עם הילדים שלה ואומרת "נו טוב, העיקר שהילדים נהנו". למה? אולי כי גם לי בא ליהנות? אולי כי נורא משעמם לי בכל המקומות האלה שכולם באים לשם עם הילדים שלהם? מדברים על המבצעים הכי חמים בשוק לטיטולים, על כמה שהם שונאים ת'עבודה שלהם, ועל זה שחמותם/גיסתם/ משגעת להם ת'מוח! לא לוקחת ת'גורים לפסטיגלים. נמנעת ממגע אינטנסיבי עם ג'ימבורים עתירי במבות מעוכות. רוקדת עם הגורים בסלון לצלילי אהוד בנאי. מעדיפה שהם יבלו במחיצת סבא-סבתא שלהם, ישירו שירי פלמ"ח, ולקינוח נצא לשוח בנחל יבנאל.
התקשרתי לגילי חברתי, אחת כזו שעשויה מחומרים אחרים שמאפשרים לי לדבר איתה על עוד כמה נושאים מלבד "לאיזה מסלול הכי אטרקטיבי לעבור במשכנתה". שאלתי אותה מה הם מתכננים לעשות בשבועיים האחרונים של אוגוסט. היא דיווחה שהבעל שלה סגר על אחד מהקיבוצים בצפון. "ממש לא איכפת לי שזה ארבעים דקות מהבית שלנו. קיבוץ עדיף על מופע "אגדו" לחוץ! מחר על הבוקר אני מתקשרת לשם ומזמינה מקום!" דאגתי ליידע אותה נחרצות. הילדים שלנו בגילאים קרובים. הבעלים שלנו מתקשרים נפלא( יחסית ליכולת של גבר ממוצע לתקשר...)כולם יהיו מרוצים. מה עוד צריך הבנאדם? פנסיה! נראה לי שאני פשוט צריכה לצאת דחוף לפנסיה... (ואם אפשר במסלול הכי אטרקטיבי...)
