זה קרה בזמן ארוחת ערב שהוזמנו אליה ושמחתי על ההזמנה לסעוד במחיצת אנשים שאני בכלל לא מכירה. כאן הזמן להתוודות ולהצהיר נחרצות שזה אחד מהדברים האהובים עליי במיוחד. לפגוש אנשים חדשים. בעודנו "בולסים" את שפע המאפים, הפשטידות ומיני הבשרים המשובחים שנרכשו באחת מהטובות שבקצביות ארצנו, קלטתי שארבעה כיסאות לשמאלי מול המפה הלבנה הרקומה והמושקעת, יושבת נערה שנראית בערך בת ארבע עשרה. מסוג המקסימות שמראים בנשפים של בית המלוכה האנגלי. בלונדינית, זקופה עם ג'ינס, "סווטשרד" וקוקו משוח בקפדנות, כשהיא אוכלת בהססנות, כן תקשיבו טוב. קוטג'. קוט'ג +ארבע פרוסות מלפפונים ששכבו עגולים ומיואשים על צלחת החרסינה השטוחה הלבנה עם עיטורי התכלת העלעליים מימין.
משמאלה ישבה אימא שלה ושאלה אותה אם היא רוצה גם עגבניה. אתם יכולים לשער בנפשכם שהקוט'ג והמלפפון הדלוח בלב ארוחת הפאר הזאת הרגישו הזויים ולא קשורים בערך כמו הצטרפותו של חיים יבין להגיש את מהדורת החדשות עם יונית לוי בערוץ שתיים(תחזרו לנשום. זה לא קרה! זו רק המטאפורה שלשם ההמחשה...) "כן, זה מה שהיא אוכלת" ענתה האם בנימת גאווה לאישה שישבה לימינה והייתה "הקול הדובר הקבוצתי" בשאלתה אם "רק זה מה שהילדה אוכלת"? "על כל דבר היא סופרת קלוריות." האם הוסיפה בדעתנות. הנערה החיוורת בהתה בצלחת בחוסר עניין תהומי.
כשהגיע שלב הקינוח ועוגת הביסקוויטים עם השמנת והתותים שריצפו בשתי וערב מוקפד את שכבת השוקולד האחרונה הגיעה למרכז השולחן , קמה הנערה והלכה לצפות בטלוויזיה כשאבא שלה מארח לה חברה ושואל בהתעניינות, כאילו חזרה מב"ס אחרי מבחן נורא חשוב: "כמה קלוריות היו בארוחת הערב שלך היום"? זה השלב שהרגשתי מזועזעת. נכון, אני לא מכירה את הסיפור של המשפחה האת וראיתי רק חלקיק מיתוך תמונה רחבה אני מאמינה, אבל ההורים האלה עיצבנו אותי
כעסתי נורא. הרגשתי ששניהם, המשכילים, שעובדים בעבודות נחשבות, פוגעים בילדה שלהם "במו ידיהם". החיוורון בעצמות הלחיים הבולטות להחריד שלה, והמבט השקוף בעיניים הראו (לי לפחות...) שהילדה הזאת חולה. שהיא אנורקסית, שהיא לא מטופלת ושההורים שלה מעודדים אותה לזה. ואם פעם חשבתי שרזון והתעסקות בדיאטות היא נחלתם של נשים בלבד, אז הפעם גיליתי שממש לא וגם האבא משחק תפקיד ראשי בסרט הרע הזה. האב וביתו ישבו בסלון ודיברו על מי יותר שמנה ואיפה, הבת או האימא, כשבשלב הזה לא יכולתי יותר והתרחקתי להתנחם בחזקתה של עוד פרוסת עוגת ביסקוויטים עם שמנת מרופדת בתותים.
עברו כמה ימים מאז אותו מיקרה. ימים בהם הרהרתי לא מעט וחשבתי אם להתערב, איך להתערב, להתעלם או ליצור קשר עם מישהו קרוב אליהם ולשתף. ואין לי תשובה. מצד אחד אני בכלל לא מכירה אותם ומה לי ולדחוף את הראש לעניינים לא לי, אחרי הכול נוכחתי כבר לדעת שלא אני אשנה את העולם... מצד שני אולי יש משהו שאני אוכל לעשות כדי לעזור באיזה שהיא צורה? כל מה שאני רואה עכשיו מול העיניים הוא את חיים הכט מסיים תוכנית טלוויזיה בהנפת תנועת הידיים המסורתית שלו ושואל : נו, מה אתם הייתם עושים???
