יום רביעי, 8 באפריל 2015

יוצאת לדרך חדשה. לכבוד יומולדת 40

מתרגשת ביותר
הלטתי להפיק לעצמי מופע סטאנדאפ . לכבוד יומולדת 40.
ככה? ? בלי קשרים בתעשייה התלאביבית, ובלי מגורים במרכז רווי ההשתכשכות הברנג'אית?
כן. לי.  מגיע לי! לאימא של שלושה ילדים שגרה בקיבוץ אלומות (5 דקות מהכינרת) שבבוקר עובדת כגננת במשרד החינוך, ובערב תכבוש את במות הארץ והעולם.
למה לא?
אעשה זאת בעצמי! בלי מתווך, יחצ"ני כזה או אחר שיגזור עלי קופונים. ואמצא במאי מצוין!
אבל אין לי כסף?! שיט! אפנה למימון המונים. אעשה פרויקט דרך הדסטארט.
יוצאת לדרך! מתה מפחד.
מפמפמת לעצמי את משפט המנטרה שלי (שבמקרה גם המצאתי בעצמי) :" מלפפונים מחמיצים. לא חלומות!"
לכבוד זה בדיוק הפקתי עבורכם סרטון מרגש שמספר את הכול!
לחצו כאן לצפייה בסרטון.

יום חמישי, 4 ביולי 2013

הצגת המולטימדיה המצחיקה והמרגשת : "אני והסבתא"

על מה ההצגה?



מרגשת


באחד מהרגעים המרגשים בהצגה אני משחקת את סבתא בילדותי, אחרי שזיהתה את כישרון המשחק גם בי. בעיניים נוצצות ובקול מזדקן, חלוש אך החלטי, היא חרצה את מילותיה כשקרבה אליי בהבעה חרושת קמטים וחלומות ואמרה: "ניצנ'לה", "את כשתהיי גדולה, תהיי ארטיסטית! ואף פעם אל תשכחי את המשפט שסבתא אומרת לך עכשיו: מלפפונים מחמיצים – לא חלומות!!!"






מחדשת!
על הבמה אני משתפת את הקהל ב"קולות הרקע" שמבקשים מימני לרדת מהחלום. שמשחק זה לא מקצוע, ושלא יהיה לי עם מה ללכת למכולת (דרך אגב, מאז ועד היום הזה אני קונה רק ב"סופר" כ"אקט מחאה"...) ושעדיף לי להיות גננת או מורה



כן. ההצגה נכתבה עליך!

בסיום ההצגה אני פוגשת בקהל אנשים שעובדים במקצועות מגוונים כמו : עורכי דין, מהנדסים, מורים וכו', המכנה המשותף בין כולם הוא עיניים נוצצות מדמעות, סנטרים מהנהנים ותגובות מרגשות רבות. הם משתפים אותי בתחושת הפספוס וההחמצה שלהם את החלום. הם מספרים שהם נולדו לשיר. לכתוב, לנגן , לשחק. ושהם רחוקים מזה...
אימא לשבעה ילדים ניגשה אלי ואמרה לי "ניצן החלום שלי הוא להיות שחקנית! אני מסיימת לגדל את הילדים וניגשת למלאכה!"








ומה סבתא הייתה אומרת?

"איזה כיף לסבתא שלך שכתבת עליה מחזה" הוא משפט שאני שומעת פעמים רבות בהצגה...
סבתא שלי לצערי כבר לא איתנו שנים רבות, אבל אני בטוחה שהיא איתי צופה ומתרגשת כל פעם מחדש. סבתא תמיד אמרה "מי שמוליד לא מת" ולראייה דרכי שעשיתי עד הלום...
אבא, בנה צפה בהצגה ומאוד התרגש. "סבתא גאה בך! את ארטיסטית!"

לאיזה קהלים ההצגה מתאימה?


ההצגה מתאימה לקהלים מגוונים כגון:
  • ארגונים הקשורים למעמד האישה
  • בתי אבות
  • מרכזי יום לקשיש
  • גמלאי צה"ל
  • עמותות דיור מוגן
  • תנועת המושבים הקיבוצים
  • מכללות /אוניברסיטאות
  • תיכוניסטים
  • אנשי חינוך
  • מטפלים
  • מפגשים בין דוריים במשפחה ובקהילה

 

יום שלישי, 30 באפריל 2013

לאור ההצלחה- הזמנה להצגת המולטימדיה המרגשת והמצחיקה "אני והסבתא"


צופים ממליצים:

·         הצגה מרגשת ומקסימה. חוויה שווה!  ניצן פרפורמרית שמצליחה לרגש וגם להצחיק וסוחפת אותנו למקום האישי שלנו. ממליצה מאוד. לייק! ( אסנת ברושי- חן, מנכ"לית קונספט- תקשורת ומנהיגות)


·         הצלחתי להזדהות עם הטעמים, הריחות והצבעים, אל אף שבאתי ממקום שונה לחלוטין. הגשה מדויקת, מצחיקה ומרגשת במיוחד! (יעל כהן, מנהלת שיווק לקוחות. כ. סבא)
 

יום רביעי, 6 בפברואר 2013

נולדתי מחדש!

                     
היי חברים יקרים
 
שמחה ומתרגשת לשתף אתכם שחזרתי להופיע (אחרי חופשת הלידה) עם  הצגת המולטימדיה המרגשת והמצחיקה "אני והסבתא"
 
 
ובנוסף, לוקחת חלק בשני פרוייקטים מרגשים, חדשים ויצירתיים:
 
 
1)  מצטלמת לסרט בינלאומי טרנסאטלנטי  שמספר על הריון לידה ומה שאחרי... הסרט עתיד לצאת בחודשים הקרובים, כך שעד אז שולחת לכם הצצה "מאחורי הקלעים
 
 
 
2) כותבת טור קבוע בירחון האיכותי והייחודי "חיים בעמק" המופץ בצפון בקרב 22,000 בתי אם... :))הטור זוכה להצלחה מרובה ותשבוחות אינספור. והרי הדוגמה לפניכם:
 
 
אשמח לקבל את תגובותיכם הכתובות לתיבת הדואר האלקטרוני שלי :nitsigi@gmail.com
סופ"ש דבש,
 
ניצן
 
 
 
 
 
 
                               

יום רביעי, 21 במרץ 2012

עם דמעות בעיניים


היא ניגשה אליי בסוף ההצגה. אחת מיני כמה שעמדו בתור וחיכו לדבר איתי. תמיד זאת חוויה חזקה המפגש  עם הקהל. המפגש של אחרי... תמיד לכל אחד יש במה לשתף. כל אחת נורא רוצה לספר איפה זה בדיוק נגע בה/ כל אחד מרגיש רצון לספר איך ההצגה גרמה לו התחבר לחלקים בעצמו או בחיים המורחבים שלו. במשפחה .  במהלך ההצגה אורות התאורה לא מאפשרים לי לראות את הקהל ואני מבחינתי מגיעה לרמות גבוהות של אינטימיות. להתפשט אני קוראת לזה במילה אחת ומדויקת.  מתפשטת על הבמה. לא במובן הפיסי. במובן הרגשי. והקהל שותף מלא לרגעים אינטימיים ומשפחתיים, מרגשים, מעצבים, מצחיקים וחזקים בחיי. אני נחשפת במשך שעה כך שכל מי שיוצא מההצגה מרגיש שהוא מכיר  אותי בערך מהיום שבו אמרתי לעצמי "נעים להכיר"



אז קלטתי אותה עומדת ומחכה אחרי גבר בהיר עם זקן. והיה בה משהו חזק. היה לה אור בפנים וחיוך חם וחכם בעוצמות שאי אפשר להתעלם מהם. היא התקרבה אלי ואמרה בקול רך ויציב " ניצן,  כל כך התרגשתי בהצגה שלך. אני יושבת כבר שעה עם דמעות בעיניים. תדעי  שאני אימא לעשרה ילדים ואני לא מוותרת. ממשיכה לגדל אותם, אבל יודעת בוודאות שברגע שהם יגדלו עוד קצת אני אגשים את החלום שלי. אני אהיה שחקנית!" ועכשיו ראיתי אותם. שקופות, נוצצות ותפוחות. הדמעות. הדמעות בעיניים שלה. הם עמדו קפואות  כאילו גם הם מחכות לתורם. מחכות לקבל את האות להיות. לדבר בזכות עצמם! "אפשר לחבק אותך"? שאלתי בהתרגשות ובשקט. "כן", היא הנהנה בראשה  והן כבר זלגו מעצמן. התחבקנו חיבוק חזק של כאלה שמכירות דקה (אבל בטח יצא לך כבר לחוות את התחושה) מרגישות  שהן מכירות כבר שנים. ולא עניתי.  לא רציתי להרוס את הרגע החזק הזה. כי על זה נכתבה ההצגה: על זה שסבתא שרה ז"ל החמיצה את החלום שלה להיות "ארטיסטית"  בחסות גידול שלושה ילדים, בעל ודאגה לפרנסה, כשמשאלתה האחרונה הייתה שאני אהיה שחקנית. היא זיהתה שהגנים  "הוזרקו אצלי במנת יתר" ודאגה ליידע אותי בכל הזדמנות  לא להעיז להחמיץ את החלום. כי לדבריה  רק מלפפונים מחמיצים- לא חלומות!

חזרתי הביתה ועברו כבר כמה ימים, כשהתמונה של האישה הזאת לא יוצאת לי מהראש. איזה מדהימה! גם תמונה של עשרה ילדים אני חייבת להודות קופצת לי ישר לראש שנייה אחר-כך. אלוהיי אני עם שניים מאבדת את השפיות פעמיים ביום בממוצע. ולא היה בה שמץ של תסכול. ולא היה בה קמט של מרמור על הפנים. עמדה שם אישה חזקה, חכמה ומלאת אמונה  שיבוא יום והיא תגשים את החלום! אני מצטערת רק על דבר אחד. אני מצטערת שלא הספקתי להגיד שלא תשכח להזמין אותי לראות אותה על הבמה מממשת ומגשימה ...