זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותם. את שניהם. כמו במערכת זוגית הכי הרמונית שראיתי מימי, הם ניצבו בטוחים במסלולם ומקבילים בדרכם, מתבוננים זה על זה כשהם יודעים נחרצות מהו יעדם המשותף בחיים. על פניו הכול יכל להישמע מצוין, באמת. אלמלא הנתון הבא: על פני! הקמטים שלי! קמטי ההבעה. אלה שגולשים מתחת לאף ישירות למפגש עם השפתיים. שנייה אחת של מבט חפוז במראה הביאה איתה את הידיעה שכן. גם אני בסטטיסטיקה... (וזה ממש לא משנה שבדיוק יצאתי לקניות, והמאבטח בכניסה לסופר אמר: "קחי ילדה" אחרי שביקשתי מימנו שיביא את המפתח להוציא ת'עגלה מהשרשרת, כי מאסתי כבר בפריטת חמשת השקלים המעיקים האלה אצל הקופאית...)
אז ישר התחלתי לנחם את עצמי שבתקופה האחרונה אני מרגישה הכי אישה שבעולם, ושמה לעשות זה חלק מ"עסקת החבילה", ושככל שהשנים עוברות אני מרגישה הרבה יותר חכמה...( 'אקיצר' מכרתי לעצמי "לוקשים", נראה לכם שזה עזר???) ואז הגיע הערב. הערב, שבשונה משאר הערבים לאחרונה נשבה בו הרוח הזאת. הרוח שבאה יחד עם זה שמחשיך יותר מוקדם. הרוח שמבשרת על תקופה חדשה ויש בה תמהיל של ריחות ראש השנה והחגים, והבנתי ש"וואלה", הזמן עובר פה יותר מידי מהר ואני חייבת להודות למה שמצד אחד הכי מובן לי מאליו ומצד שני הוא ממש לא אמור להיות כזה. אימא שלי!
אימא שלי, שבחושיה המחודדים הרגישה שמשהו לא בסדר וגררה את עצמה על ארבע אחרי ניתוח קיסרי לבדוק מה שלום הגורית שלה. אותה גורית הוצאה מהאינקובאטור בהחלטה הזויה של האחות והייתה בדרכה להיפרד מהעולם אחרי יומיים של היכרות איתו. מיותר לציין שהשורות האלה לא היו נכתבות אם אימא שלי הייתה מאחרת בדקה או שתיים...
אימא שלי שמאז ומעולם נתנה לי את הביטחון שהיא תקטוף בשבילי את הכוכב הכי שווה בשמיים. אימא שלי שהיא סבתא גזעית שמשחקת עם הנכדים שלה מחבואים ונכונה לכל קריאה שלי כשאני נזכרת ששכחתי למצוא סידור לגורים. אימא שלי שהפסקתי להאשים אותה בכל הדפיקויות שלי והגעתי למסקנה שאני צריכה לקחת אחריות על החיים שלי. אימא שלי היצירתית שכותבת מדהים, מתנדבת בקהילה שבה היא חיה ומתנהלת באנרגיות של נערה בת 16 שיוצאת לחופש הגדול. אימא שהיא פרשנית פוליטית, מספרת סיפורים, פסיכולוגית, שחקנית ומחזאית. אימא שלי המצחיקה בטירוף! אבל לפני ואחרי הכול היא אימא שברגעי החולי דואגת להגיש לי כוס תה אחרי שכל מה שמסביב עסוק בשלו...
אין לאימא שלי היום יומולדת. גם יום האישה לא ממש מתקרב. הפנים שלי סיפרו לי שכל יום כאן מזמן השתנות, אז החלטתי לא לחכות. אני לא הולכת להצטער על זה שאימא שלי לא תדע כמה אני אוהבת אותה וכמה אני מודה לה על מה שאני בזכותה...
