במופע שלי מתואר אותו יום פורים בילדותי, כשנסעתי עם סבתא שרה ואימא ל"רקתי" בטבריה, כי לסבתא הייתה "חלודה ברגליים" והיא הייתה צריכה לראות רופא. אני מספרת איך הלכנו שלובות זרועות: סבתא באמצע, אימא מימין ואני משמאל, משלבת את זרוע ימיני בזרועה השמאלית של סבתא וביד שמאל מחזיקה את קופסת הקרטון הידועה בכינוייה: "ערכת שימון הגלגלים"...
הקופסה הייתה כבדה ולא הבנתי למה לוקחים אותה לרופא? כי "שימון גלגלים", נכון להבנתי בגיל שתיים עשרה, עשו במוסך... המשך הסיפור מגלה שכעבור שתי דקות בחדר ההמתנה של הרופא, שהיה עמוס ודחוס בכל מתיישבי העמק והגליל, סבתא פגשה את האחות נורית, נתנה לה את ערכת שימון הגלגלים והשאר היסטוריה.. (להשכלה כללית, או לידיעת קופת חולים כללית... סבתא הייתה אמורה להיכנס בתור מספר 60, בפועל נכנסה בתור מס' 6 והכול, תודות לערכת שימון...)
בבגרותי, גיליתי שערכת שימון הגלגלים הכילה זיתים כבושים, לאבנה אסלית, שקדים מהמטע ועוד כל טוב הארץ שאבא הטמין בה ועשתה יופי של עבודה ברגעי הצורך, כמו שרק סבתא שרה ז"ל ידעה להתנהל, כחלק מתפקידה כ"נשיאת האוניברסיטה של החיים".
לפני כמה ימים ניגשתי לביטוח לאומי, במטרה לפענח עוד פרשייה בירוקרטית שלא הגיעה אל קיצה. אחרי שחיכיתי בתור פרק זמן שסכומו הוא סכום שנותיהם של כל בני משפחתי המורחבת, התיישבתי מול שולחן ,מימיני ושמאלי חלונות פלסטיק שקופים והפקידה בישרה לי בפנים חתומות ממושקפות וקשוחות, שאיחרתי במועד ההגשה, ההגעה וההרתעה.. בשלב שהיא פתחה את המגירה לחפש משהו שמבחינתי לא היה אחר מלבד אזיקים שיסללו את דרכי ל"כלבוש", שמעתי מאחורי גבי קול גברי מאופק, אך שמח ביחס לסולם הרגשות שיש לגבר ממוצע להציע.. "ניצן מה שלומך? איך אסף היה שמח לראות אותך... בדיוק הבוקר הוא שאל אותי מתי תבואי לעשות הצגה בגן"?
האיש הגבוה, עמד כשהוא לבוש חליפה מחויטת מרשימה. "ואוו, תודה. כיף לשמוע".. כיווצתי את העיניים כמי שזקוקה לעוד עשר שניות עד שהחיבורים במוח יסיימו את עבודתם ויאותתו מי הדמות מולי( עכשיו זיהיתי. הוא אבא של אחד הילדים בגן שעבדתי בו לפניי שבועיים) "מה, גם אתה פה בתור לגיליוטינה"? הסתחבקתי כהרגלי. "לא", הוא חייך. "אני עובד כאן". עדכן, בעודו מצביע לכיוון השלט המתכתי שתלוי על דלת המשרד שמאחוריו ועליו חרוט בשחור "מנהל הסניף".
אחרי שנחנקתי, השתעלתי והסברתי לו את בואי עד הלום, כבר הייתי חזרה אצל אותה פקידה. מי שהמציא את המושג חוויה מתקנת, יש להתוודות כאן ועכשיו, קיבל השראה מהסיפור שלי. היא חייכה ודיברה ברכות מלטפת, כאילו היא המילה האחרונה בשוק השיבוט הגנטי של נחמן שי ובוגרת אשרם. במהירות הציעה קפה ומאפה ועל השולחן עמוס הניירת שלה התייצבו מגוון בקבוקים בצבעי שתייה שונים, כשכל מה שהיה חסר הוא צלצול הפעמון והטקילה הקריבה שיגרמו לי להרגיש "בר-אקטיבי" בביטוח לאומי. בסבלנותה הנונשלנטית הסבירה לי שזה ממש לא נורא, שתמיד יש דרך חזרה ונתנה לי חמישה טפסים חלופיים. היא הבטיחה שתעדכן כשיתעדכן, ועל כל שאלה שלי ענתה כן..
הודיתי לאיש הגבוה, מהמשרה הגבוהה לא פחות ויצאתי כולי חיוכים..
אחריי יומיים, חברה התקשרה וסיפרה לי שהצליחה לקנות סופסוף רכב, בזכות אלי, אבא של החבר החדש שלה שמכיר את מנהל חברת הליסינג.. "מהרגע שהגעתי ואמרתי שאלי שלח אותי, החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. אמרתי אלי, קיבלתי קפה. אמרתי אלי, קיבלתי כיסא. מילת קסם האלי הזה. חבל שלא פגשתי ת'בן שלו כבר לפני שנה.."
מעניין אם לכל אחד מאיתנו יש מילת קסם שהוא יכול לשלוף ברגע האמת? הרהרתי לעצמי בשיחת הסיכום שערכתי בלילה במיטה.. (כרית הכוסמת שלי רשמה ת'פרוטוקול..). ויותר מזה, אולי יש לנו ואנחנו פשוט לא יודעים להגיד אותה בזמן הנכון? היא עשויה להיות חפץ, מילה, שם של מישהו משמעותי עבור זה שמולנו. תחשבו על ההיפותזה שאם יעמוד מולנו מישהו ויגיד את "מילת הקסם", סביר להניח שנעשה בשבילו הכול. לא? אז מה המילה שתגרום לך לעשות כל מה שיבקשו מימך?...
